שלום לך,
אכן כפי שכתבתי, הפרעת קשב וריכוז מתגלה לעיתים רק בגיל המאוחר. לעיתים מי שפונה לאבחון בגיל המאוחר, פונה בגלל קשיים אשר היו מוכרים לו מתקופות מוקדמות יותר, אך רק כעת הוא מצא את האפשרות או את הרצון לגשת ולאבחן את הקשיים האלה. ולעיתים, אלו הם לכאורה "קשיים חדשים", אשר לפתע מפריעים בתפקוד הנדרש.
בכל אופן, כאשר הפרעת קשב וריכוז מתגלה בגיל המאוחר, התהליך הוא זהה לזה שמתרחש בקרב ילדים. ראשית, יש לאבחן באופן מעמיק ומקצועי אצל פסיכיאטר או נוירולוג, שאכן קיימת הפרעה. בהמשך, בהתאם לחומרתה יש לשקול את ההתערבות המתאימה. ההתערבות היעילה ברוב המקרים היא טיפול תרופתי, ולעיתים זה נכון גם לשלב טיפול פסיכולוגי. אני לא מכירה את הטיפולים ההומאופטיים, כך שאני לא יכולה להתייחס ליעילות שלהם ולמידה בה הם יכולים להחליף טיפול תרופתי.
מטרתו של הטיפול הפסיכולוגי היא לסייע למי שמתמודד עם הפרעת קשב וריכוז. הטיפול אינו "מרפא" את הבעיה, אך עשוי לתרום לשיפור איכות החיים של מי שסובל מהפרעת קשב וריכוז.
מישור מרכזי שבו הטיפול הפסיכולוגי מסייע הוא המישור הרגשי – לרוב אנשים המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז, אשר פגעה באפשרות שלהם לממש את היכולת שלהם ולהצליח, סובלים מדימוי עצמי נמוך בתחום העיסוק שלהם. זה יכול להיות תלמיד אשר נכשל שוב ושוב או פשוט מקבל ציונים נמוכים ביחס ליכולתו, וחווה את עצמו כטיפש וכחסר יכולת. וזה יכול להיות איש מבוגר אשר מוסח בעבודתו, ולכן מבצע אותה פחות ביעילות, ונתפס על ידי העמיתים והבוסים שלו כחסר אחריות, עצלן, מפוזר וכד'. הטיפול הפסיכולוגי מסייע להבין את מקומה של הפרעת הקשב והריכוז בחיים, ומתוך כך מסייע בהעלאת הביטחון העצמי והדימוי העצמי. יש לכך השפעה רבה על התפיסה העצמית, על התפקוד המקצועי ועל היכולת ליצור קשרים בין אישיים.
מישור נוסף שבו הטיפול הפסיכולוגי מסייע הוא במישור של אסטרטגיות ההתארגנות, כגון התארגנות בזמן ובמרחב. בטיפול ניתן לעבוד על אסטרטגיות התנהלות נכונות ויעילות יותר, אשר לא נוצרו באופן מספק בשל קיומה של הפרעת קשב וריכוז. לדוגמא – איך מתארגנים נכון עם הזמן לקראת למידה למבחן? איך מצליחים לשמור על סביבה מאורגנת, דבר שמשמעותי מאד למי שחי בזוגיות או בתוך משפחה שכבר בנה.
אינני מכירה מקרוב את שיטות האימון האישי למיניהן, כך שאני לא יכולה להשוות זאת לטיפול הפסיכולוגי.
עינת
