שלום אביב,
נראה שעוברת עלייך תקופה קשה מאד עם הרבה התמודדויות - המרחק מבת הזוג, הדאגה לה ותחושת הבדידות. בנוסף את מרגישה שגם ישנם קשיים שלך, כמו הפרעת האכילה, שאף אחד לא רואה.
האם יש בכל זאת דרך שתהיי איתה בקשר? אולי קשר טלפוני שיכול במעט להקל על הכאב ועל המרחק.
מעבר לכך, נראה שהדבר החשוב הוא שתוכל להיות לך תמיכה משלך. כלומר מישהו שיוכל לשמוע על הקשיים שלך ועל ההתמודדויות שלך, וגם לסייע בהתמודדות עם הפרעת האכילה. את צודקת בכך שמגיע גם לך מקום משלך, שמגיע גם לך שישמעו אותך ושיתמכו בך. אני מניחה שזה לא קל לתמוך במישהו אחר לאורך זמן, בייחוד כאשר את חשה שזה מצמצם את היכולת שלך להישען ולהיתמך.
האם יש מישהו שאת יכולה לפנות אליו במשפחה? ההורים, או מישהו אחר שאת יכולה לשתף אותו במה שעובר עלייך? ואם לא, האם יש מישהו מבית הספר שאת יכולה לפנות אליו? כמו המחנכת שלך או היועצת.
אפשרות חשובה נוספת היא לפנות להורייך ולבקש מהם שיפנו עבורך לטיפול פסיכולוגי, כדי לעזור לך להתמודד עם נושאים ותחושות שמקשים עלייך. כיום אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי באופן פרטי, אך גם דרך קופות החולים ללא עלות. גם אם את לא משתפת את הורייך בקשייך באופן כללי, עדיין חשוב שתחשבי על האפשרות לבקש מהם לפנות עבורך (גם מבלי לפרט את הקשיים). ובמידת הצורך, ישנם גם קווי סיוע לנוער שאפשר להתקשר אליהם ולהיתמך.
בתקופה קשה כזו, נסי לראות גם מה יכול לעשות לך טוב, כמו תחביבים שלך או דברים שנעים לך לעשות (לשמוע מוסיקה, הליכה, לראות סרטים, להיפגש עם חברים). זה יכול טיפה לסייע בתחושות הקשות. בנוסף, זכרי שהאשפוז הוא זמני, ושבסופו של דבר תשובי לפגוש את בת זוגך.
עינת
