שלום טלי,
נראה שאת מתמודדת כבר תקופה מאד ארוכה עם רגשות קשים – עצב, דכדוך, בדידות וייאוש. זה בוודאי קשה מאד, ולכן זה חשוב שאת בטיפול – בתקופות כאלה זה משמעותי מאד שיש מי שאפשר לשתף אותו, ומי שיכול להיות יחד איתך עם התחושות הקשות ולנסות לסייע לך. לא ציינת אם את גם נוטלת טיפול תרופתי, אבל במידה ולא, נראה שחשוב לבדוק את האפשרות הזו עם המטפלת שמכירה אותך.
זה לא יהיה נכון ומקצועי מצדי לענות על השאלה האם זה נקרא אובדנות. כדי לעשות את זה צריך להכיר אותך יותר ולהבין יותר לעומק את מה שאת חושבת ומרגישה. אבל כפי שכתבתי קודם, נשמע שמאד קשה לך, ושבתוך כך גם עולות מחשבות הקשורות למוות.
זה חשוב מאד בעייני שתשתפי את המטפלת שלך. זה יאפשר לך בראש ובראשונה שלא להיות לבד עם המחשבות ועם התחושות האלה. כמו כן כך יתאפשר בטיפול להבין את התחושות האלה ולהתמודד איתן. במידה ואת מעל גיל 18, המטפלת לא תדווח על כך לפסיכיאטר ללא הסכמתך. כלומר כל התייעצות עם גורם אחר נעשית רק בידיעה שלך ובהסכמה שלך. לכן את לא צריכה לחשוש מכך. להיפך, כדי לאפשר טיפול מקצועי ומשמעותי יותר, וכדי לסייע לך להתמודד טוב יותר עם מה שאת מרגישה, חשוב שכן תשתפי בכך את המטפלת שלך. במידה ואת נפגשת גם עם פסיכיאטר, חשוב שתשתפי גם אותו בתחושות ובמחשבות אלה, כדי שגם ההבנה שלו והטיפול שיציע יהיו טובים ומתאימים יותר, ויפחיתו את המצוקה הרגשית שאת חווה.
עינת
