שלום לך,
המטרה המרכזית היא להבין יותר לעומק עם מה בנך מתמודד, ומה הגורם לקשיים שלו. שתי האפשרויות – אבחון וטיפול, הן טובות, וצריך לראות מה מתאים יותר.
האם בית הספר ביקש את האבחון, או שזו היתה מחשבה שלך? בדרך כלל עורכים אבחון רגשי כאשר לא מבינים עד הסוף את התמונה הרגשית. למשל לא מבינים מה גורם לקשיים חברתיים (לדוגמא האם זה קושי בהבנה של מצבים חברתיים, או חוסר עניין בקשרים, או שיש עניין אבל היכולת ליצירת קשר היא נמוכה), או מה גורם למצוקה רגשית (האם יש דכדוך, האם יש חרדה ממשהו), וכן כשלא יודעים להעריך מה היכולת של הילד להתמודד עם הקשיים שלו (כלומר כמה כוחות יש לו וכן יכולות התמודדות). לכן אם יש הרבה סימני שאלה ותחושה שלאורך שנים לא מצליחים להבין את מצבו הרגשי, כדאי לערוך אבחון.
אפשרות נוספת היא כאמור טיפול פסיכולוגי. גם הפסיכולוג מבצע בפגישות הראשונות הערכה לגבי המצב הרגשי, מתוך שיחות איתך, מתוך שיחות עם אנשי מקצוע שונים שהיו בקשר עם בנך (בהסכמך כמובן) ומתוך פגישות איתו. ובהמשך כמובן מטרת הטיפול היא לסייע לבנך להתמודד ולתפקד טוב יותר.
לסיכום, אם התחושה היא שהמצב הרגשי של בנך אינו ברור, וקשה להבין במדויק את קשייו לאורך שנים, אז כדאי לערוך אבחון. אם הדברים ברורים יותר, אפשר להתחיל בטיפול ללא אבחון. ובכל מקרה נראה שטיפול רגשי עשוי לסייע לו, שכן נראה שהוא מתמודד עם נסיבות לא פשוטות.
עינת