שלום לך,
אני יכולה להבין את התסכול שלכם. אתם מרגישים שהשקעתם משאבים רבים בתהליך הטיפולי, אך שלא היתה התקדמות בטיפול ובמצבו של בנכם.
נשמע שניסיתם לתת צ'אנס לטיפול וזה חשוב. זה חשוב מאחר ולעיתים גם כאשר אנו חשים שהטיפול או הדרכת ההורים מתסכלים אותנו, זה לא אומר שהם אינם "טובים". פעמים רבות בפגישות אלה עולים דברים אשר לא נוח לגעת בהם, או משימות שונות שמאתגרות אותנו, ויש בכך משהו חיובי. שכן טיפול נוגע בקשיים ובתחושות שליליות, ולכן לא ניתן לדלג עליהם. כך שלעיתים יש צורך לצלוח תקופה של קושי, ותקופה בה נראה שאין שינוי ואף שהדברים מחמירים (בגלל ההצפה של הקשיים שיש בטיפול), כדי להגיע לשלב בו כבר מתחיל שינוי פנימי וחיצוני ואפשר לראות התקדמות בתהליך.
עם זאת, נשמע שגם לאחר שהמתנתם ובדקתם ונתתם אפשרות, עדיין משהו לא התחבר. יתכן אפוא שהגישה של המטפלת באמת אינה נכונה לכם. יש גישות טיפוליות שונות, וכל מטפל בוחר לטפל באופן שתואם את העמדה האישית והטיפולית שלו. באופן דומה, שיטת הטיפול גם אמורה להתאים למי שאתם. כך שיתכן שמטפל שהוא מצוין עבור האחד, לא יהיה מתאים עבור האחר. כפי שאפילו קרה לכם - בנכם אהב להגיע ויתכן שאף נוצר קשר טוב בינו לבין המטפלת, אך אתם חשתם פחות חיבור אליה, וכן לא התחברתם לגישתה. בנוסף, אני מבינה ששוחחתם איתה על הדברים, דבר שגם הוא משמעותי.
לכן האפשרות של חיפוש מטפל אחר היא בהחלט רלבנטית. אני יודעת שזה לא פשוט להתחיל מחדש – להכיר מישהו חדש, לתת שוב אמון, לספר שוב על ילדכם ועל עצמכם, ולצאת לדרך מחדש (למרות שזה לא ממש מחדש, יש להניח שאתם בכל זאת בנקודה אחרת מאשר זו שהיתה בתחילת הטיפול הקודם). אבל זה קורה לעיתים, שכן לא תמיד ניתן לדעת מראש כיצד תהיה הכימיה וכיצד תהיה ההתאמה, וזאת ללא קשר למקצועיות המטפל. לכן אתם גם לא צריכים לחוש ש"תחזרו על ארבע" למטפל אחר, שכן אין כאן כישלון של אף אחד.
אני מציעה לכם לבדוק עם עצמכם מספר דברים:
1. מה בכל זאת לקחנו מהתהליך הטיפולי? אני כותבת זאת מאחר והרבה פעמים גם בתהליכים טיפוליים שאנו חשים שלא היו טובים, עדיין ישנן תובנות מסוימות או התנהגויות שונות ושינויים מסוימים אשר אנחנו כן לוקחים איתנו הלאה, וחשוב לזכור זאת.
2. מה לא היה נכון עבורנו בתהליך הטיפולי הנוכחי? מה בגישה הטיפולית לא התחבר למי שאנו או לילדנו? חשוב להגדיר זאת לעצמכם כדי שתוכלו לדבר על כך בתיאום הציפיות שיערך בתחילת הטיפול הבא.
3. מה חשוב לנו שיצליח להתקיים בטיפול הבא? זאת בהמשך לשאלה הקודמת.
חשוב שתבדקו עם המטפל או המטפלת הבאים האם הם מתמחים בעבודה עם ילדים בגיל זה ועם הסימפטומים שרשמתם למעלה. חשוב גם בפגישה הראשונה לערוך מעין תיאום ציפיות - לשתף בקשיים שעלו בטיפול הקודם, ובמה שאתם כבר מבינים שחשוב לכם שיתקיים בטיפול, ולבדוק האם זה תואם את הגישה של המטפל או המטפלת החדשים.
לסיום, לשאלתכם לגבי האם ילדכם יישאר תמיד עם בעיותיו, אני רוצה להציע נקודת מבט אופטימית. אני מבינה שאתם מרגישים שהניסיון הטיפולי הנוכחי לא צלח, אבל בהחלט יתכן שהתנסות הבאה תהיה אחרת. בכל התנסות טיפולית יש הזדמנויות חדשות, מעצם המטפל החדש, מעצם הגישה החדשה, ומעצם כך שאנו מגיעים שונים לכל טיפול – בגיל, בהתנסויות שצברנו עד כה ובבשלות לטיפול. כמו כן נשמע שחשוב לכם מאד לסייע לבנכם ולכם, ועמדה זו היא נקודת פתיחה חשובה מאד ליצירת שינוי. דבר נוסף, אינני מכירה את הפרטים לעומק, כך שאינני יכולה לדעת אם זה באמת מתאים, אבל הייתי מציעה לבדוק שוב את הצורך בטיפול תרופתי. יתכן שבכל זאת הדבר יכול לסייע להתפרצויות ולאימפולסיביות, לצד הטיפול הפסיכולוגי שנשמע חשוב ביותר.
עינת
