נושא: לחץ שמבקשים ממני לדבר בבית הספר

שלום עינת אני בת 15 ואני בכיתה י.
מאז שאני בכיתה ז התחילו להיות לי בעיות חרדה.
בהתחלה של כיתה ז הייתי מקיאה ומתעוררת מוקדם, כל פעם שביקשו ממני להקריא הלב שלי היה פועם מהר ולא יכולתי לדבר, חברות שלי אמרו שאני נשמעת כאלו אני בוכה וגם אני שמתי לב לזה.
זה מפריע לי ואני הרבה פעמים בוכה בבית וקשה לי להרדם, אני יודעת שלא יקרה כלום אבל זה מאד מפריע לי!
אני רוצה לדבר בבית ספר ויוצא שהמורה שואלת מלא פעמים שאלות שאני יודעת את התשובה אבל אין לי אומץ להתחיל לדבר כי אני יודעת שזה ישמע כאלו אני בוכה ואני לא יצליח לנשום וכולם יחשבו שאני מוזרה כי זה גם כיתה חדשה .
אני יותר מאשמח אם תגידי לי מה לעשות כדאי לגרום לי להתגבר על זה !(ומהר.. )
זה מפריע לי על בסיס יומיומי ואני חייבת פיתרון.
יש לי בכיתה החדשה הרבה בנות עם מלא ביטחון ואני לא רוצה לבוא ויחשבו שאני לא יכולה לדבר.
באלי כבר להיות ילדה שמסוגלת לדבר אני ויתרתי על ללכת למגמת פיזיקה בגלל שאין לי אומץ .
מחר זה היום הראשון שלי כי הייתי בחול.. אני מפחדת שישאלו משהו ואני לא יצליח לענות או שאני אדבר מוזר .
בבקשה שתעזרי לי עוד היום!!
תודה מראש

שלום לך,

אני יכולה לתאר לעצמי מתוך דברייך עד כמה את חוששת וחרדה ממחר בבוקר, מההתחלה החדשה ומהאפשרות שלא תצליחי להיות כפי שכל כך חשוב לך להיות.
את מתארת מצב של חרדה חברתית – זוהי חרדה שעולה בתוך מצבים חברתיים, כאשר החשש הגדול הוא מפני מצב של להביך את עצמי מול אחרים או להיות דחוי על ידי אחרים.

באופן כללי ולטווח הרחוק הייתי מציעה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג או פסיכולוגית אשר מתמחים בנושא זה. הם יוכלו יחד איתך במהלך הפגישות להבין את מקור החרדה, וכן להציע כלים שונים שיסייעו לך להתמודד עם החרדה. הטיפול יכול להיות קבוצתי או פרטני.

האם הורייך מכירים ויודעים שאת מתמודדת עם חרדה חברתית? אם לא, אני מציעה שתשתפי אותם, וכן שתבקשי מהם שיסייעו לך להגיע לטיפול שיאפשר לך להתמודד עם החרדה. אפשר גם לפנות ליועצת בית הספר. היא תוכל גם כן להפנות אותך למקום טיפול, אך מעבר לכך היא תוכל לסייע לך בהתמודדות עם החרדה החברתית בתוך בית הספר. למשל לבקש מהמורים שלא יבקשו ממך להקריא או שלא יפנו אלייך לקבלת תשובה, עד אשר תחושי את מסוגלת לעשות זאת. כמו כן יתכן שהמורה תוכל לסייע לך בהשתלבות החברתית.

לגבי הגעתך לכיתה מחר, אני יכולה להציע לך מספר דברים שאולי ייקלו עלייך:

דבר ראשון – נסי לזכור ולהזכיר לעצמך, שאיך שאת חושבת שרואים אותך, זה לא איך שרואים אותך באמת. כלומר, בעוד שהחשש שלך הוא שאת נראית מוזרה ברגע מסוים (למשל כאשר תכנסי לראשונה לכיתה, או כאשר מישהו יפנה אותך וישאל אותך משהו ותהססי לרגע לפני שתעני), יש להניח שאחרים לא חשים כמוך. כך שהביקורת היא הרבה פעמים ביקורת עצמית ולא באמת ביקורת חיצונית. באופן דומה, זכרי שזה גם עובד הפוך. כלומר הרבה פעמים נדמה לנו שאחרים בטוחים מאד בעצמם, אך לעיתים אנחנו חושבים ככה רק בגלל שאנחנו לא בטוחים בעצמנו, וזה לא איך שהם באמת.

דבר שני – נסי להתאמן ולתרגל את התשובות לשאלות שאת חושבת שתישאלי, כך תרגישי בטוחה יותר בעצמך. את גם יכולה ממש לעמוד מול המראה ולעשות זאת. למשל מה היית רוצה לענות אם ישאלו אותך איך היה בחו"ל, או איפה את גרה, או איפה למדת קודם וכד'. התכוננות מסוימת כזו תקטין את המתח שתרגישי באותו הרגע. באופן דומה, את יכולה לחשוב על מספר נושאים שאת יכולה לפתוח בשיחה לגביהם.

דבר שלישי – האם יש מישהי שאת כן מכירה ויותר נוח לך איתה בכיתה החדשה? אם כן, נסי להיות יותר לידה, כך תרגישי בטוחה יותר.

דבר אחרון, נסי להזכיר לעצמך לפני שאת נכנסת לכיתה וגם ברגעים אחרים, את הדברים הטובים שבך, את הדברים שאת חושבת שראוי שאחרים יכירו בך. זוהי בעצם התמקדות בחיובי שבך ולא רק בשלילי.

ואם עולה רגע של חרדה, נסי לקחת מספר נשימות עמוקות (נשימות עוזרות מאד להרגעה), ולהשיב את המחשבה מהמקום הביקורתי והשלילי אל מקום חיובי יותר.

בהמשך, וכאמור עדיף בתוך טיפול, את יכולה להציב לעצמך משימות שונות בהדרגה. החל ממשימות קטנות ולא ממש מעוררות חרדה (כמו להגיד היי לילדה בכיתה), עד למשימות מעט יותר מעוררות חרדה (כמו לפתוח בשיחה עם ילדה כלשהי, או לשאול אותה שאלה כלשהי), ועד למשימות שכרגע מעוררות חרדה גדולה (כמו לענות על שאלה במהלך השיעור). בכל אחת מהפעמים האלה שימי לב למחשבות שעלו בך (למשל – עניתי תשובה טפשית, נשמעתי נורא מצחיק), ונסי "להתווכח" עם המחשבה הזו ולהעלות טיעונים שמראים שהיא לא נכונה. התנסויות כאלה יקטינו בהדרגה את החרדה.

אני אזכיר לפני סיום שלצד כל העצות הנ"ל, אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי, כדי לקבל עזרה מקצועית בנושא.

שיהיה בהצלחה,
עינת

היי עינת.
קודם כל תודה רבה על זה שענית לי ועזרת לי!!
ההורים שלי יודעים על זה ממזמן ואמרו לי שכדאי ללכת לפסיכולוגית..
אני חושבת שאני ילך לכמה מפגשים ומאד מקווה שזה יעזור לי
היום הלך ממש בסדר השתתפתי כמו כולם אבל זה נראלי שזה רק בגלל היום הראשון..
אני עדיין מרגישה שאין לי אומץ לדבר..
יש לי 28 בנות בכיתה וכולן חברות והן סגורות וזה קשה גם להיות חסרת ביטחון גם לא לדבר
תודה רבה