שלום יעל,
נראה שהתקופה שבתכם היתה בגן עוררה בכם הרבה תסכול וכן תחושה שאין לכם מספיק שליטה ובחירה במה שקורה.
חשוב לי להגיד שחלק מהדברים האלה עשויים להתרחש בגן וזה עדיין בסדר. כלומר, ישנם ילדים שתקופת ההסתגלות שלהם לגן היא ארוכה. בייחוד ילדים שלא היו לפני כן במסגרת אחרת. גם תקופת החגים המוקדמת השנה הקשתה מאד על תהליכי הסתגלות, שכן לא היתה שגרה רציפה. אבל אני מבינה שהיו דברים מעבר לכך שהטרידו אתכם, ואין ספק שחשוב שלהורים יהיה אמון וביטחון במערכת בה הם משאירים את הילד שלהם.
אתם מתארים שכיום היא מפחדת מילדים קטנים בני גילה או פחות. יתכן וזה קשור לכך שהתקופה הראשונה בגן, בה נפגשה לראשונה באופן רחב יותר עם בני גילה, היתה לה לא נעימה. שכן היא לא הספיקה לעבור את תהליך ההסתגלות לגן - תהליך בו החרדה ותחושת הזרות שהילד חש בסביבה שאינה מוכרת לו ועם אנשים שאינם מוכרים לו, מתחלפת בתחושת ביטחון ובסקרנות רבה לכל התהליכים המתרחשים בגן (מפגש עם ילדים אחרים, משחק, למידה וכד').
הייתי מציעה לכם שני דברים:
ראשית, לנסות ליצור מפגשים נעימים עם ילדים אחרים. לדוגמא להזמין אליכם הביתה ילד מוכר (בן משפחה, שכן קרוב וכד'). כך בתוך הסביבה הביתית המוכרת היא עשויה להרגיש בטוחה יותר ליצור קשר עם ילד אחר.
שנית, אני ממליצה לכם להחזיר אותה למסגרת של גן. אפשר כמובן לגן אחר בו אתם תרגישו שיש לכם יותר אמון. בגילה היא כבר זקוקה לחברתם של ילדים אחרים ויכולה ליהנות ממנה ולהפיק ממנה.
אני מאמינה שגם בגן אחר היא תצטרך לעבור תהליך הסתגלות, אשר עשוי להיות מלווה בבכי ובקשיי פרידה. זה לא קל להורים להיות במקום הזה, אבל כאשר יהיה בכם הביטחון שמדובר בקושי ראשוני שיחלוף, אשר היא מסוגלת לעמוד בו, ואשר חשוב שהיא תעבור אותו (שכן המטרה היא חיובית ואפילו חשובה מאד עבור ההתפתחות החברתית שלה), אז יהיה לכם קל יותר לעשות זאת. אין ספק שאם תרגישו שאתם גם סומכים שצוות הגן יידע לעטוף אותה ולהרגיע אותה לאחר הפרידה מכם, זה גם יסייע לכם ולה בכך.
עינת
