שלום לך,
גילאים אלה הם בהחלט אתגר, מאחר והם לא מתנהלים לפי חוקי ההיגיון. כלומר מצד אחד בנך יודע לומר בבגרות רבה שזה רק היה בסרט, אך עדיין זה לא מספיק כדי שזה יבטל את הפחד לגמרי. כלומר למרות שהוא יודע ומבין, משהו בפנים עדיין נותר מפוחד.
פעמים רבות לוקח קצת זמן "לשים בצד" את הפחד. שכן הפחד מערער משהו מתחושת הביטחון. לרגע בנך חש כאשר ראה את הסרט שמישהי מסוכנת ומפחידה יכולה גם לחדור לבית שלו, והידיעה שזה לא כך לא מסלקת את כל הפחד.
אני מבינה ממך שהוא לא מוכן לצייר לה ציור או כל דבר אחר שמתייחס למכשפה כאילו שהיא אמיתית. כלומר הוא כבר נמצא שלב אחד קדימה, בו הוא יודע שהיא לא קיימת באמת. לכן הייתי מציעה לכם פשוט לתת לזמן לעשות את שלו...
בזמן זה כן תאפשרו לו את הליווי שהוא מבקש. כלומר אם הוא מבקש למשל שתבואו איתו לשירותים, עשו זאת. שכן הביטחון שהיה לו נפגע, והוא לא מצליח בשלב זה לשקם אותו לבד. הביטחון שלו ישתקם מחדש בעזרתכם – דרך כך שבשלב זה בעזרת נוכחותכם הוא יוכל להסתובב במקומות שונים בבית, ולהיווכח מחדש שהכל בסדר, שאין מכשפה. כלומר שהבית בעצם בטוח.
אין צורך להזכיר זאת כל הזמן ולומר – "אתה רואה, אין כאן מכשפה", אלא אם כן הוא מעלה זאת מעצמו. אני מניחה שלאחר זמן קצר מבלי שהוא ישים לב, הוא ישוב בהדרגה לעשות דברים בכוחות עצמו.
בהדרגה צמצמו את הליווי שלכם, למשל לוו אותו עד לפתח החדר ותנו לו להיכנס לחדר לבד. כך אתם עדיין מסייעים לו בנוכחותכם, אך כבר מאפשרים לו פחות ופחות להישען עליכם.
אם הפחד יימשך גם בעוד מספר שבועות, או אם בנכם יבטא סימני פחד גם מדברים נוספים, הייתי מציעה לכם לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית ילדים באזור מגוריכם. פגישה שכזו תסייע להבין האם ישנם גורמים נוספים המעוררים פחד, וכן מתוך הבנה מעמיקה יותר זו לרכוש כלים נוספים שיסייעו לו להתמודד עם הפחד.
עינת