שלום לך,
פחד מליצנים קיים אצל ילדים לא מעטים. יתכן שזה נובע מהאיפור המוגזם, ובעובדה שליצנים נתפסים כמי שאמורים להיות דומים לנו, אך בו זמנית כל כך שונים ואחרים. באופן דומה מסיכות יוצרות חוויה של עמימות, ונראה שזה מרתיע את בנך.
פחד זה רווח בעיקר אצל ילדים צעירים, אצלם הגבולות בין הדמיון למציאות עדיין אינם תמיד ברורים. אמנם בגיל ארבע כבר ישנה אבחנה ברורה יותר בין אמיתי לבין משחק או "כאילו", אבל גם בגיל זה לעיתים הפנטזיה מובילה לכך שהדמיון מרגיש מציאותי. לפיכך, ישנם ילדים אשר מתקשים לראות בליצן כאדם שהתחפש, ורואים בו כדמות מוזרה שמעוררת תחושות לא נעימות.
הייתי מציעה לכם לעשות שני דברים בו זמנית. ראשית, לא ללחוץ עליו להשתתף במסיבות פורים או להתחפש, עד אשר הפחד יצטמצם, על מנת שתהיה לו חוויה של בחירה ושליטה ולא חוויה של חוסר אונים. לצד זה במקביל, חשוב מאד כמובן לנסות ולצמצם את הפחד.
הייתי מציעה לכם לנסות וליידד אותו בהדרגה עם הנושא. למשל על ידי כך שתתחפשו בבית (המקום הבטוח שלו) אך באופן מזערי ביותר בהתחלה, למשל לשים אוזניים של ארנב. כלומר, באופן כזה שהתחפושת כמעט ולא משנה דבר בכם (בניגוד למסיכות או למשקפיים גדולים או לפיאות). כך, הוא יוכל לתרגל את העובדה שגם כאשר אנחנו מתחפשים אנחנו עדיין אנחנו. ולאט לאט, ניתן להוסיף עוד ועוד פריטים, תוך שמירה על כך שבשלב זה ניתן עדיין לזהות אתכם בקלות.
רק בהמשך הייתי מתרגלת גם אביזרים שמשנים יותר את הדמות, כגון פאה או מסיכה. גם בשלב זה, כדי לתת לו תחושת שליטה, אפשר להתחיל בכך שתתנו לו למשל מסיכה ריקה והוא יצבע אותו ויקשט אותו ויהפוך אותה למה שיבחר. אפשר במשחק להדגיש לו, שגם כאשר למשל הוא הופך לאריה הוא עדיין נשאר הוא. כלומר האריה אינו אמיתי ואינו מסוכן.
אגב, הייתי מציעה לכם לעשות את התרגול הזה לאו דווקא לקראת פורים, אלא לאחר מכן, כאשר הלחץ סביב זה יורד. שכן נשמע שבתקופה זו הוא נתון ללחץ רב. חשוב גם להסביר לגננת את החשש שלו, כדי שתוכל גם היא לחשוף אותה במידה שמתאימה לו, ולאפשר לו בחירה מסוימת, וכמובן לספק לו את ההרגעה שהוא זקוק לה בתקופה זו.
עינת
