שלום לך,
הפרעת אכילה מוגדרת כדפוסים בעייתים של אכילה, שיכולים להתבטא באופנים שונים: צמצום משמעותי של אכילה, אכילה מאד לא סדירה, והתקפים (בולמוסים) של אכילה, כאשר לעיתים יש המקיאים אחרי התקפים כאלה מחשש לעלות במשקל, ויש שלא.
היבט נוסף הוא כמובן המרכיבים הרגשיים שעומדים מאחורי האכילה, שהופכים אותה ללא סדירה ובעייתית. כך למשל, יש להניח שתחושות שונות (שצריך להבין יחד איתו מהן) אשר מובילות את הבן שלך לחוש רעב באופן כל כך עוצמתי, ואולי אף בלתי ניתן להרגעה.
בדרך כלל המענה המתאים לכך הוא טיפול רגשי, בשילוב עם טיפול דיאטני. אולם כדי לבחון אפשרות זו, יש צורך לשוחח איתו קודם. כך שבכל מקרה, זהו הצעד הנכון לעשות כרגע.
אני מציעה שתשב לדבר איתו על כך. שתאמר לו ששמת לב שישנם רגעים שבהם הוא אוכל הרבה מאד, הרבה יותר ממה שהיה אוכל בעבר, והרבה יותר ממה שכל אחד אוכל בדרך כלל בארוחה אחת. ושחשוב לך לשוחח איתו על כך ולהבין יותר, מאחר וזהו דפוס יוצא דופן שבטח יש לו משמעות שחשוב לך להבין אותה.
אפשר לבדוק איתו אם הוא שם לב לכך, ואם זה מפריע לו או לא. כמו כן האם הוא מרגיש שזה בשליטה ומבחירה, או שזה לא בשליטתו. בנוסף, האם הוא שם לב מה גורם לכך שהוא חש רעב. האם זה קורה פתאום? או האם הוא יודע להגיד שזה קורה לו במצבים מסוימים? למשל כשהוא עצוב, או כשהוא כועס או מתוסכל.
הדבר הבא זה לבדוק איתו האם היה רוצה עזרה בהתמודדות עם זה. כלומר האם היה רוצה שתעזרו לו לחזור למצב שהוא שולט באכילה שלו, דרך כך שהוא יבין מה הוא מרגיש ומה מפעיל אותו.
במידה וירצה, אני מציעה שתפנו לפסיכולוג או פסיכולוגית המתמחים בהפרעות אכילה. במידה והוא לא ירצה, צריך להמשיך ולעזור לו לראות את הקושי שבמצבו, ואולי אף את המחיר של כך, בתקווה שיוכל להתחבר למצוקה וירצה טיפול.
עינת
