שלום לך,
אפתח בלומר שפחדים אצל ילדים בגילאים אלה הם דבר נפוץ. וכמובן הלילה הוא הזמן שבו הפחדים מתעוררים יותר. גם בגלל החושך, שבו רואים פחות ברור, ולכן הוא מאפשר לדמיון לקום לחיים ולהמציא דברים שונים, וגם בגלל הפרידה מההורים שמצריכה את הילד להתמודד בכוחות עצמו.
מאחר ובתך ישנה עד כה ללא שום בעיה, נראה שהקושי הוא לא הרגלי שינה אלא באמת חששות שלה ממשהו, גם אם היא לא יודעת בדיוק להגדיר את הפחד. לפעמים הפחד הוא ממש קונקרטי (מפלצת, נמר וכד') ואז הילד יודע לקרוא לו בשם. אך לעיתים הפחד הוא מופשט יותר (למשל הפחד מלהיות לבד) ואז הילד לא ממש יודע לתאר את הפחד. אבל עדיין מרגיש אותו...
לעיתים הרצון לישון עם ההורים גם יכול לנבוע מסיבות אחרות שאינן פחד. כמו למשל חרדה ודאגה ממצב כלשהו (הריון נוסף במשפחה, אבא במילואים, שינוי גן וכד'). כך שחשוב במקביל להתמודדות עם השינה, שתנסו לראות אם אתם יכולים לזהות גורמים שונים שעשויים להסביר את חיפוש הקירבה אליכם בלילה.
אין ספק שחשוב שבתקופה הקרובה תנסו לסייע לבתכם לשוב ולהרגיש בטוחה יותר בשעות הלילה. וחשוב מכך – להרגיש בטוחה במיטתה. אני מדגישה את הדבר האחרון – לישון במיטתה, מאחר וחשוב שהיא לא תישאר תלויה בקירבה הפיזית אליכם כדי להרגיש ביטחון. זה חשוב גם עבור השינה הטובה של כולכם, אבל בעיקר עבור תחושת הביטחון והיכולת שלה – שהיא לא תרגיש בתוכה שהיא חסרת אונים וזקוקה להיות ממש קרובה אליכם כדי לחוש בטוחה, אלא שהיא יכולה להרגיש כך גם כשאתם בחדר הסמוך.
מהסיבה הזו, אני רוצה להמליץ לכם מאד לנסות ככל האפשר כן להרדים אותה במיטה שלה. אפשרו לה להרגיש את הקירבה המנחמת והמרגיעה שלכם כשהיא במיטה שלה. למשל לשבת על המיטה שלה לצדה ולחבק אותה וללטף אותה. גם שיר יכול להיות מאד מרגיע.
לאחר תקופה מסוימת כזו, שבה החזרה למיטה שלה כבר מתקבלת בהבנה ועם תחושת רגיעה מסוימת, החלו בשלבים הדרגתיים של התרחקות. לדוגמא לשבת על השטיח וללטף, לאחר מכן רק לשבת על השטיח, לאחר מכן להיות מעט רחוקים יותר בתוך החדר, עד שממש תצאו מהחדר והיא לא תזדקק עוד לנוכחות שלכם.
אני מתארת לעצמי שזה לא יהיה פשוט. קשה לעמוד בבכי וקשה לסרב לבקשה שלה להיות ממש אתכם. אני מניחה שגם יש לכם אולי חשש מכך שהאחים יתעוררו. אבל במידה ותהיו שלמים עם כך שזו הדרך הנכונה לעזור לה (לאפשר לה לחוש בטוחה כשהיא במיטתה ולא צמודה אליכם) תוכלו לעמוד בקושי, ולסייע לה באופן שאתם מאמינים שנכון לה, גם אם הוא שונה מהדרך שהיא מבקשת.
לאחר שתחליטו שכך תעשו, חשוב שתתמידו בכך גם אם בלילה הראשון תשנו מעט... העקביות מסייעת בהבנת המסר. ובייחוד כשהמסר הוא שאתם בהחלט מאמינים שהיא בטוחה לגמרי בחדר שלה ובמיטה שלה לצד אחיה.
נסו גם לחשוב על דרכים נוספות להרגיע אותה – כמו בובה אהובה שהיא יכולה לחבק. אפשר גם להשאיר אור קטן בחדר. דבר נוסף יכול להיות לתת לה לישון עם פריט מסוים שלכם, כמו חולצה של אחד מכם שהיא יכולה לחבק. זו מן דרך ביניים לחוש את קרבתכם ונוכחותכם.
ולסיום, חשוב לברר האם מלבד השינה ישנה נסיגה כלשהי נוספת? כמו חזרה להרטבה, או קשיי פרידה בגן? והאם התפקוד בגן הוא ללא שינוי? במידה וישנם קשיים נוספים, אני מציעה לכם לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית ילדים כדי להבין יותר את מקור הקושי.
עינת
