שלום,
את מספרת על פער בין יכולות מסוימות של הבת שלך שאת מרגישה שהן גבוהות (חכמה, חברותית, רהוטה) לבין יכולת ההתמודדות שלה שאת מרגישה שהיא נמוכה.
האבחנה שאת עושה בין הבית לגן היא חשובה. לעיתים כאשר התנהגות מסוימת מתרחשת רק במקום אחד בחייו של הילד (הבית או הגן) אז ננסה להבין מה במקום הזה מעורר בו תגובות כאלה. אבל כאשר רואים, כפי שאת מתארת, שהתגובה חוזרת על עצמה במקומות שונים, אז נניח שגורם הקושי הוא אחר.
נשמע מדבריך שכאשר היא עומדת מול תסכול, היא מגיבה בבכי או בעוצמה רגשית גבוהה. כלומר, ברגעים אלה היא לא מצליחה לגייס את היכולות הטובות שלה כדי שיסייעו לה להתמודד טוב יותר עם גורם התסכול.
האם בתך תמיד הגיבה כך או שזה רק לאחרונה? במידה וזה רק לאחרונה, הייתי מציעה לכם ללכת להתייעצות קצרה אצל פסיכולוגית ילדים, כדי לנסות ולהבין את הסיבות לתסכול שהיא מבטאת. התייחסות לסיבות אלה עשויה להביא לרגיעה בעוצמת התגובות.
ומעבר לכך, אפשר עדיין לנסות ולסייע לה ברגעים אלה של התסכול. קודם כל חשוב לי לציין שילדים שונים זה מזה בסף התסכול שלהם. אפשר לדמות את סף התסכול למעין שריר שהולך ומתפתח מתוך ההתנסויות בחיים. לילדים קטנים מאד סף תסכול נמוך מאד (הם רוצים את העוגייה עכשיו ולא יכולים לחכות אפילו שתי דקות...), וככל שהם גדלים הם מסוגלים להתמודד טוב יותר עם תסכולים. לדוגמא, לדחות מעט סיפוקים, לקבל את זה שהדברים לא בדיוק כפי שהם רצו ואפילו לוותר.
לכן, כדי לסייע לה לפתח "את השריר של התמודדות עם תסכול", הייתי מציעה לכם מספר דברים. ראשית, נסו לרגע לעצור ולהבין למה היא מתוסכלת. לדוגמא, היא רוצה מאד להמשיך ולשחק בלגו ואתם רוצים שתלך לישון. במקרה זה, התסכול שלה יהיה מכך שלא מאפשרים לה להמשיך במשהו שכיף לה. היא בטח שלא מבינה למה זה כל כך חשוב ללכת לישון ולהפסיק את מה שמעניין אותה ומהנה אותה. לכן, חשוב לומר לה שאתם מבינים שהיא לא רוצה להפסיק את המשחק. שאתם רואים כמה כיף לה וכמה היא היתה רוצה להמשיך ולשחק, אבל אי אפשר, הגיע לילה ואתם צריכים לדאוג גם לזה שהיא תישן. וכמובן מילים אחרות בסיטואציות אחרות. זה נשמע מובן מאליו, אבל זה חשוב מאד. הרבה פעמים ההרגשה שאני מובן ושאחרים מבינים מה אני מרגיש, מפחיתה את התסכול.
דבר שני, החליטו עוד לפני שהדרמה מתעצמת, אם חשוב לכם לעמוד על הדרישה שלכם, או שזה לא באמת דבר כל כך חשוב ואפשר לוותר. במידה ומדובר במשהו שהוא משמעותי עבורכם, תמשיכו בדרישה שלכם ובהחלטה שלכם. במידה וזה לא נראה לכם מאד מהותי, אפשרו לה לקבל את שהיא רוצה. כך, הוויכוחים והתסכול יישמרו לדברים החשובים באמת, וזה לא יהיה דפוס שחוזר על עצמו בקשר שלכם.
ודבר נוסף בהקשר זה, בדברים החשובים לכם גם חשוב שתהיו עקביים. כלומר אם התעקשתם על דבר מסוים אתמול, אז תעשו זאת גם היום. זאת על מנת שהבכי לא יהפוך להיות אמצעי להשגת דברים.
ומעבר לכך, הדבר החשוב ביותר הוא לעזור לה למצוא דרך יעילה ונעימה יותר להתמודד עם התסכול. כלומר, חשוב שהיא תלמד דרככם כיצד להתמודד עם תסכול. כרגע הדרך היחידה שיש בידיה היא הבכי והתגובה העוצמתית. אני מניחה שאם היא היתה יודעת לעשות אחרת, היא היתה עושה זאת. כך שהיא זקוקה לעזרתם במציאת דרכים להתמודדות עם תסכול.
דרך אפשרית אחת להרגעה היא חיבוק ומילות הרגעה שלכם (כן, אפילו שהיא כועסת עליכם...). דרך אחרת היא להציע כוס מים, או להציע לעשות משהו אחר שהיא אוהבת. או כמובן כל דבר אחר שאתם כבר למדתם שמרגיע אותה. זה לא מאד חשוב מה תעשו, העיקרון שעומד מאחורי זה הוא שהיא תתרגל בעזרת הנוכחות שלכם או של הגננת את השינוי הרגשי הזה – את היכולת לשאת את התסכול. כאמור, ככל שזה יעשה יותר היא תלמד בהדרגה לעשות זאת גם בכוחות עצמה.
מאחר וזה מתרחש גם בגן, חשוב שתהיו בקשר בעניין זה עם הגננת ושאר הצוות. כלומר, חשוב שגם הם יהיו שותפים למחשבה שלכם ולעמדה שלכם לגבי כיצד לגשת אליה ולהתמודד עם התסכול שלה.
ולסיום, כמו בהרבה מצבים אחרים של קושי עם ילדים, חשוב דווקא בתקופות כאלה להרבות ברגעים חיוביים ונעימים יחד. לשחק הרבה יחד, למצוא זמן של "אחד על אחד איתה". לרגעים שכאלה יש הרבה פעמים השפעה טובה מאד.
וכמובן, חשוב לחזק אותה כאשר היא מצליחה להתמודד יפה עם תסכול. תדגישו בפניה את מה שאתם מבינים שעזר לה להתמודד (לדוגמא – "כל הכבוד שבאת ישר לספר לנו ברגע שהרגשת שאחותך מציקה לך, ולא חיכית עד שזה כבר הכעיס אותך יותר מדי") כדי שזה יהפוך להיות משאב שלה שהיא תדע להשתמש בו גם בהמשך ולא משהו חד פעמי.
במידה ואתם רואים שדפוס זה של התגובות שלה נמשך ולא חולף, וכן ממשיך להסב קושי לה או לכם, כדאי שתפנו להתייעצות עם פסיכולוגית ילדים כדי להבין יותר לעומק את התגובות הרגשיות של בתכם וכדי לקבל כלים נוספים להתמודדות.
עינת
