שלום חן,
בתך נחשפה לגורם מפחיד אשר קשור לאירועים במציאות, ולכן טבעי שהיא תחוש פגיעה ופוחדת. נסי לדוגמא לדמיין מצב בו היינו רואים כתבה בחדשות, שבה נאמר שבקיץ הזה יותר נחשים מתמיד מסתובבים בקרבת בתים. סביר להניח שלא מעט אנשים היו הופכים דרוכים יותר סביב הנושא, בודקים יותר את סביבת הבית, ואף נמנעים מלהיכנס למקומות שלא הפחידו אותם בעבר (כמו גינה עם שיחים בסמוך לבית) מחשש שיהיו שם נחשים.
באופן דומה בתך הפכה ערה יותר לגורם מאיים שקודם לכן לא היה מודעת אליו, או שכן שמעה אך לא נתנה על כך את דעתה. כעת היא נחשפה אליו בצורה ישירה יותר, ויתרה מזאת – נחשפה לכך בקונטקסט של דיבור על פחדים.
כך שאם אחזור למשפט הראשון שכתבתי – טבעי שהיא תחוש פוחדת ותבקש יותר את שמירתכם. לכן בתקופה הקרובה אני מציעה לאפשר לה את התמיכה והליווי להם זקוקה, על מנת שתשוב להרגיש בטוחה בסביבתה. כלומר, שבעזרת הנוכחות שלכם היא תיווכח לדעת שהחדר שלה בטוח, שהדרך לבית הספר בטוחה וכד'.
לצד זה שאתם מספקים את התמיכה בנוכחותכם לזמן מסוים, חשוב להעביר לה שני מסרים: הראשון, שאתם מבינים שהיא פוחדת וזה באמת לא נעים להרגיש כך. והשני, שבכל זאת אתם יודעים שהחדר שלה בטוח ושהיא יכולה להיות שם לבד, וכן שבית הספר והקייטנה בטוחים. כלומר, המסר המרכזי הוא שאתם שם כדי לעזור לה להתמודד עם הפחד שחשה, אך לא חוששים בעצמכם באופן דומה לשלה. כמו כן אפשר להדגיש את מה ששומר עלינו – המנעול של הבית, עצם הימצאותכם בבית, משטרה וכד'.
בנוסף, עודדו אותה לשתף אתכם בפחד, כאשר אתם רואים שהוא עולה ומרתיע אותה. שכן כאשר הפחד מסתובב בתוכנו ללא מילים, הוא לרוב מאיים יותר מאשר כשהוא הופך למילים שנאמרות לאחר.
אני מניחה שלאחר זמן מסוים הפחד ילך ויפחת בהדרגה. ולכן אני מציעה שבהדרגה גם אתם תלכו ותצמצמו את נוכחותם. כלומר, בכל פעם שנראה לכם שהיא חשה מעט יותר בטוחה, נסו לצמצם את התמיכה שאתם מספקים לה, מבלי להכריז על כך באופן מפורש. למשל להסתפק בכך שאתם עומדים בכניסה לחדר שלה, וכבר לא ממש נכנסים אתה יחד לחדר. או מלווים אותה רק עד לשער המקום בו מתקיימת הקייטנה ואז נפרדים ממנה.
במידה והפחדים לא יחלפו או יצטמצמו תוך מספר שבועות, אני מציעה לכם לפנות להתייעצות עם פסיכולוג או פסיכולוגית ילדים.
עינת
