שלום לך,
אני בהחלט יכולה להבין את החשש. זה מדאיג לראות את בתך מצמצמת את אכילתה באופן קיצוני שאיננו בריא.
חשוב לציין שכמובן עוד מוקדם לאבחן הפרעת אכילה, אבל סביב נושא האכילה בהחלט ניתן לומר באופן חד משמעי שככל שמתערבים מוקדם יותר, כך קל יותר להתמודד עם הנושא.
עם הכניסה לגיל ההתבגרות גדלה תשומת הלב למראה, ובתוך כך גם לגוף ולמשקל. בתוך המודל החברתי הבעייתי הקיים של גוף נשי רזה וצנום, נערות רבות חשות חוסר שביעות רצון ממשקלן ומביעות רצון לערוך שינוי.
האם בתך באמת נמצאת בעודף משקל, או שעצם הרעיון שלה לרדת במשקל הוא מופרך? זה חשוב כדי לדעת האם ניתן להבין באופן כלשהו את הרצון שלה, או שהוא חסר הגיון למתבונן מהצד.
בכל מקרה, כך או כך, הייתי מציעה להתחבר אליה, ולא להתנגש איתה. כלומר, לרוב אמירות כמו "את לא צריכה לרדת במשקל" לא עוזרות, ובמהירות ייווצר מתח סביב נושא זה ביניכם לבינה. לכן הייתי מציעה לומר לה שאת מבינה שהיא לא מרגישה בנוח עם המשקל שלה, ושלכן את רוצה להציע לה שתלכו יחד לדיאטנית. הדיאטנית תוכל לראות האם המשקל תקין, והאם באמת יש מקום לרדת במשקל. ובמידה וכן היא תציע לה תפריט מאוזן ובריא, שיחליף את צמצום האכילה.
אפשר במקביל גם להסביר לה את החשיבות של אכילה מאוזנת בגיל ההתבגרות, גיל בו הגוף זקוק למזון מגוון ובכמות תקינה כדי להמשיך להתפתח ולגדול. ומכאן שוב החשיבות של שמירה על המשקל בליווי הדיאטנית.
במידה ולצד הרצון לרדת במשקל את מזהה גם קשיים נוספים (כמו שינויים במצב הרוח, שינוי במצב הלימודי וכד') או חוסר שביעות גדול מעצמה ומגופה, הייתי שוקלת בהמשך גם פניה לפסיכולוגית ילדים.
עינת
