שלום לך,
אין ספק שזה דבר לא פשוט להיפרד בבוקר מילדה כשהיא בוכה. הלב והמחשבות נותרים עם מה שעובר עליה, כמו גם עם חשש מפני הבוקר הבא.
לפני העצה לגבי מה שכדאי לעשות, יש שני דברים משמעותיים שחשוב לברר עם הגננת:
הדבר הראשון הוא כמה זמן היא ממשיכה לבכות לאחר שאתם נפרדים ממנה? האם הבכי נפסק לדוגמא בהדרגה תוך מספר דקות לאחר הפרידה מכם, ולאחר מכן היא מצליחה להשתלב בפעילות הגן? או שהיא ממשיכה לבכות או לשבת מוטרדת במשך כחצי שעה או יותר?
התשובה על כך היא חשובה כדי להבין את עומק קשיי הפרידה. אם היא מצליחה להשתלב בפעילות בגן תוך מספר דקות, זה מצביע על כך שאמנם לא קל לה להיפרד, אך בסך הכל היא מצליחה לעמוד במשימה הזו בתוכה (של ההיפרדות) ולהתארגן רגשית תוך זמן קצר. ואילו אם היא ממשיכה להיות עסוקה בפרידה מכם לאורך זמן רב ולא מצליחה בקלות להשתלב בפעילות בגן, זה עשוי להצביע על כך שהחרדה שלה מהפרידה היא גבוהה יותר.
הדבר השני הוא איך היא מרגישה בגן לאורך שאר היום? האם היא מצליחה להתחבר עם ילדים אחרים ולשחק עמם? האם היא לוקחת חלק במרבית הפעילויות בגן? האם היא משתתפת בשיחה ומביעה את עצמה ואת צרכיה?
אם התשובה על כך היא חיובית, אז נראה שבסך הכל טוב לה בגן, והקושי הוא באמת רק בפרידה עצמה. אם התשובה על כך היא שלילית, אז יתכן שישנם קשיי פרידה משמעותיים שמעיבים עליה גם לאורך שאר היום, אך גם יתכן שמסיבה כלשהי אחרת לא טוב לה בגן, ולכן היא מתקשה להיפרד. הבירור של כך הוא אפוא משמעותי.
במידה והקשיים הם עוצמתיים (כלומר שהיא לא מצליחה להשתלב בפעילות הגן תוך זמן קצר, ושלא טוב לה גם בשאר היום) זה מצריך מחשבה מעמיקה יותר עם הגננת להבנת הקשיים ואף הייתי מציעה לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית ילדים.
עם זאת במידה ומדובר בקשיי פרידה רגילים לגיל (בכי בפרידה, גם אם חזק, אך השתלבות טובה בפעילות הגן לאחר זמן קצר יחסית) כדאי לחשוב יחד עם הגננת על מה לדעתה יהיה הכי טוב עבור בתכם מתוך ההיכרות איתה.
בניגוד למה שנראה, למרבית הילדים שמתקשים להיפרד זה דווקא לא בהכרח עוזר שההורים נשארים בגן לזמן מסוים, שכן בזמן זה הם בעיקר נשארים דרוכים מרגע הפרידה. כלומר, במקום לסייע להם בהתמודדות עם הפרידה זה דווקא מאריך את החוויה הזו ולעיתים אף מלבה אותה. גם את כותבת שזה לא עוזר לתהליך, ולכן הייתי מציעה דווקא לוותר על כך.
כתבת שהשיחה עם בתכם אמנם לא עוזרת לה בפרידה, אך חשוב שתמשיכו לדבר איתה כשאתם עומדים לצאת מהבית לגן, וכשאתם עומדים להיכנס לגן. המשיכו להסביר לה שתכף תיפרדו כי אתם הולכים לעבודה, שאתם יודעים שיהיה לה כיף להיות בגן ולשחק עם החברים בחצר או לצייר (או כל דבר אחר שהיא אוהבת במיוחד בגן), ושאתם תגיעו לאסוף אותה בצהריים אחרי הפעילות הזו והזו בגן.
דבר נוסף שחשוב שיתקיים, הוא שיהיה מישהו מצוות הגן שתמיד יהיה פנוי לקלוט אותה מכם ברגע הפרידה – ממש מן לאסוף אותה ולחבק אותה. זה אמנם לא מעלים את הקושי בפרידה מכם, אך עדיין זה נותן ניחום והרגעה לאחר זמן מה. כך היא תחוש שיש מי שבכל זאת נמצא איתה בפרידה ומבין את מה שעובר עליה. טוב יהיה אם זו תוכל להיות אותה גננת או סייעת שהיא קרובה אליהם יותר, אם כי זה לא תמיד יכול להתאפשר.
אפשר גם לסכם עם הגננת על דרכים נוספות שיוכלו לעזור לה, לדוגמא שבאופן קבוע עם הפרידה היא תוכל לעשות משהו מיוחד שהיא אוהבת (לעזור להכין את ארוחת הבוקר, לעזור לשים ציורים במגירות של הילדים וכד'), כך יהיה משהו שיסיח את דעתה מהעיסוק בפרידה וכן ייתן לה תחושה נעימה.
דבר נוסף שיוכל לעזור הוא מחברת חיזוקים שתנהל הגננת, בה היא תתן לה מדבקה על כל יום שהיא מצליחה להיפרד באופן חיובי יותר, ולתת לה פרס קטן לאחר כל שלושה ימים או שבוע.
לפני סיום אציין שדבר נוסף שחשוב לבדוק הוא האם יש משהו שמטריד אותה בבית. לדוגמא, לקראת לידה של אח נוסף או אחרי הצטרפותו הרבה פעמים החרדה סביב הפרידה עולה. אך יש גם סיבות רבות נוספות שעשויות להוביל לכך. לרוב במידה וזה קיים יתבטאו קשיים נוספים גם בבית.
אצל מרבית הילדים, אם אין קושי רגשי או חברתי בהשתלבות בגן, ואם אין חרדה סביב המתרחש בבית, קשיים אלה של הפרידה עוברים מעצמם לאחר תקופה מסוימת. ועדיין, אם קשיים אלה ימשכו עוד תקופה ארוכה, כדאי לפנות לפסיכולוגית ילדים להתייעצות קצרה כדי להבין יותר לעומק את הקושי הקיים.
עינת
