שלום ליהיא,
נשמע שאת מאד דואגת לחברה שלך, ואפשר בהחלט להבין את הדאגה. את רואה כיצד היא הולכת ומרזה וכיצד העיסוק במראה שלה תופס מקום הולך וגדל בחייה ובהתנהגות שלה.
כדי לדעת בוודאות אם מדובר בהפרעת אכילה, צריך לשמוע יותר מקרוב את חברתך – את המחשבות שלה ואת התחושות שלה לגבי המראה שלה ולגבי האכילה, וכן להבין את השינויים במשקל. לא ניתן לאבחן מרחוק. עם זאת, אני מתוך דברייך נראה שבהחלט יתכן שמדובר בהפרעת אכילה. שכן את מתארת שהיתה ירידה גדולה במשקל עד כדי רזון קיצוני, היא ממעטת לאכול, עושה הרבה פעילות גופנית, וכן יש לה רצון להמשיך ולרזות. כך שנראה שללא התערבות טיפולית כלשהי היא תמשיך להרזות עוד והמצב יחמיר.
אני לא יודעת עד כמה ההורים שלה שותפים לדאגה ומעורבים. אבל את בהחלט יכולה להציע לה לפנות לדמות מקצועית, כגון היועצת או פסיכולוגית בית הספר (אם אתן עדיין תלמידות), או לרופא המשפחה, כדי למנוע מצב שתתפתח הפרעת אכילה חמורה. במצבים כאלה חשוב ליווי דיאטני, בייחוד בגיל זה שבו ישנה חשיבות מאד גדולה לתזונה נכונה ומספיקה, וכן טיפול רגשי.
עינת
