שלום לך,
הסימנים שתיארת עשויים להצביע על התפתחות הפרעת אכילה, מאחר ואלה באמת מאפיינים של הפרעת אכילה. אבל הם גם יכולים להצביע על דברים אחרים, כך שצריך לבדוק.
האם קיימים סימנים נוספים אשר עשויים להצביע על הפרעת אכילה? לדוגמא הימנעות ממאכלים מסוימים (לרוב מאכלים עתירי קלוריות או מאכלים שאינם "בריאים"), האם יש הימנעות מהשתתפות בארוחות משותפות? האם בתם עסוקה במראה שלה יותר מתמיד ומבטאת רצון לרדת במשקל? האם ישנה ירידה במשקל? כמו כן כיצד בתך מתייחסת למצב? האם הוא מטריד אותה ומפריע לה והיא מחפשת דרך לשנות זאת, או האם היא לא מוטרדת מכך?
במידה וישנו עיסוק באוכל, לצד חוסר שביעות רצון מהמראה החיצוני ורצון לרדת במשקל, אז חשוב לבדוק לעומק את המתרחש, שכן זה עשוי להצביע על התפתחות הפרעת אכילה. במקרה זה הייתי מציעה לנסות ולפתוח את הדברים באופן גלוי עם בתך. לשאול אותה כיצד היא מרגישה עם מה שקורה לה, וכן להעלות את האפשרות שאולי יש לה גם רצון לצמצם את האכילה. כל זה לא באופן תוקף ומאשים, אלא באופן בוחן ומתעניין, אשר יעורר בה את התחושה שאתם רגישים למה שעובר עליה, ואשר יעורר בה את הרצון לשתף ולהיעזר.
אפשרות נוספת שאיננה התפתחות הפרעת אכילה הינה בעיה רפואית כלשהי, כגון חיידק במערכת העיכול. לכן הייתי מציעה כצעד ראשון לפנות לרופא המשפחה, לתאר לו את הדברים שכתבת כאן, ולבקש לערוך בדיקות (לרוב בדיקות דם וצואה), אשר יסייעו לגלות בעיה רפואית במידה ויש.
אפשרות אחרונה הינה קושי רגשי אחר, אשר איננו הפרעות אכילה. צמצום אכילה עשוי להתרחש גם בתקופות של משבר או דכדוך משמעותי (אם כי אז לא בהכרח יהיו הקאות). לכן חשוב לבדוק - האם בתך מוטרדת ממשהו? האם היא עצובה יותר מתמיד, בוכה או מסוגרת? האם ישנו קושי תפקודי נוסף פרט לאכילה, כגון קשיי שינה?
במידה והסיבה לאובדן התיאבון ולהקאות איננו רפואי, הייתי מציעה לכם לפנות לטיפול פסיכולוגי, על מנת להבין יותר את הקשיים עמם מתמודדת בתכם. שכן סימפטומים גופניים אלה עשויים להצביע על קשיים רגשיים (במידה ונשללו סיבות רפואיות), כאשר הפרעת אכילה הינה אחת האפשרויות.
עינת
