שלום גלית,
ככל שילדים הולכים וגדלים הם נחשפים יותר ויותר לעולם סביבם, בין היתר גם לדברים הקשים והמאיימים הקיימים בו. בהקשר זה אפשר בהחלט להבין את הפחד של בתך. היא נחשפה לידיעות קשות ולמראות קשים, אשר היו מעבר למה שיכלה להכיל ועוררו בה פחד רב.
ראשית הייתי מציעה לצמצם עד כמה שניתן את הצפייה במראות כאלה בטלוויזיה. זה נכון שהיא כבר גדולה יחסית, ועשויה להיות חשופה לשיחות בנושאים הביטחוניים השונים, למשל דרך עיתון שנתקלת בו או דרך שיחות עם ילדים אחרים שנחשפו בעצמם לידיעה כלשהי. עם זאת, החשיפה דרך הטלוויזיה היא פעמים רבות ישירה מדי. אין בה שום ריכוך של הדברים והתאמה שלהם למה שילדה בת 9 יכולה לפגוש. לדוגמא בטלוויזיה עשויים לראות זירת פיגוע עם דם על הריצפה, כלי הרג, תמונת המחבל, אמבולנס ואנשים צורחים וצועקים. זה שונה מאשר לשמוע ממישהו שהיה פיגוע ומישהו נהרג.
שוחחו איתה על מה שראתה, ונסו להבין ככל שניתן ממה היא חוששת. האפשרות לבטא את מה שמסתובב בתוכה היא חשובה מאד. האם היא חוששת שהיא תיפגע? האם היא חוששת שאתם תיפגעו? האם יש מצבים מסוימים או מקומות מסוימים שמעוררים בה פחד יותר ממצבים אחרים?
נראה שתחושת הביטחון שלה נפגעה, והיא חשה חשופה לסכנה. נסו אפוא להדגיש בפניה את הדברים המצביעים על כך שהיא דווקא מוגנת. למשל הבית נעול היטב ויש בו אולי סורגים, בבית הספר יש שומר שמשגיח כל הזמן על מי שנכנס. המטרה בכך היא שהיא לא תחוש חסרת אונים בכל מקום, אלא תדע לסמן לעצמה מקומות שבהם היא בטוחה מאד (כמו בית הספר או הבית), ומקומות בהם היא פחות בטוחה (כמו מקומות הומים באנשים).
בתקופה זו כל עוד היא חוששת, אני מציעה לספק לה את תחושת הביטחון שהיא זקוקה לה. לדוגמא, הישארו לצדה בחדר כאשר היא הולכת לישון, או לוו אותה למקומות אליהם היא חוששת ללכת לבד. נוכחות זו שלכם תסייע לה לחוש רגועה יותר, וכן תשיב לה בהדרגה את הביטחון שהתערער.
בהקשר זה אציין עוד, שבמידה והיא נמנעת כעת מללכת למקומות מסוימים, חשוב שלא תשתפו פעולה עם הימנעות זו. שכן אנו רוצים שהיא תלמד שלמרות החשש הפנימי עדיין ניתן ללכת לאותם המקומות. לפיכך, אפשר שתלוו אותם למקומות אליהם היא חוששת ללכת לבדה.
אני מניחה שבהדרגה בטחונה העצמי ישוב ויתחזק. במקביל לכך, ככל שתחושו שהיא חוששת פחות, כך צמצמו את התמיכה שלכם. כלומר חשוב שעם הזמן היא תוכל לשוב ולעשות בעצמה את מה שעשתה בעבר (ללכת לבדה למקומות שונים, לישון לבד בחדרה וכד').
עם זאת במידה ופחדים אלה לא יחלפו בהדרגה, ובמידה ויעלו סימנים נוספים של מצוקה, אני מציעה שתפנו לפסיכולוגית ילדים, על מנת להבין יותר לעומק את מצוקתה ולסייע לה דרך טיפול.
עינת
