איך אני יכולה לזהות אם לבת שלי יש אנורקסיה?

שאלה

שלום עינת,

הבת הגדולה שלי בת 15. בשבועיים האחרונים יש דבר שמאד מטריד אותי לגביה, ואני זקוקה לייעוץ כי אני לא יודעת איך להתייחס לדברים.

אחיינית שלי, שהיא גדולה מהבת שלי בשנתיים, סיפרה לי שהבת שלי כתבה בפייסבוק שהיא הורידה קילו וחצי ושהיא מתכננת להוריד עוד לפחות ארבעה ק"ג. היא כתבה שם שהיא התחילה לאכול הרבה יותר בחודשים האחרונים מאז שהיא הפסיקה לשחק טניס, ושהיא מרגישה שהיא עלתה במשקל שהיא חייבת להוריד הכל חזרה.

חשוב לי לציין שהבת שלי רזה מאד, וגם אם היא באמת עלתה במשקל לאחרונה, אני לא חושבת שהיא צריכה להוריד בחזרה. אני יודעת שחברה טובה של הבת שלי סובלת מהפרעת אכילה, ופוחדת שאולי גם בגלל זה הבת שלי בעניין.

איך אני יכולה לדעת אם אני צריכה לדאוג?

זה מפחיד אותי שהיא מתחילה עם ענייני דיאטות, אבל לא יודעת אם לחכות ולראות מה קורה או שאני צריכה לעשות משהו כבר עכשיו.

אחיינית שלי גם ביקשה שלא אספר לבת שלי שהיא סיפרה לי, כך שאני גם לא יכולה לדבר איתה בכלל על הנושא הזה ולהגיד שאני יודעת שהיא מתכננת להוריד הרבה במשקל.

אשמח אם תוכלי לייעץ לי מה לעשות,

אביגיל

תשובה

שלום אביגיל,

אני יכולה בהחלט להבין את הדאגה שעוררו בך הדברים שהבת שלך כתבה.

אין ספק שההתעסקות בנושא המשקל בעיקר בגיל ההתבגרות, צריכה הרבה פעמים להדליק נורה אדומה, כפי שכתבת. כך שהרצון שלך לבדוק ולהבין יותר לעומק הוא חשוב מאד.

חשוב לי לומר שלא כל מתבגרת שעסוקה באכילה או בירידה במשקל בהכרח מפתחת הפרעת אכילה -

גיל ההתבגרות הוא גיל שבו יש דגש גדול על המראה והגוף, ולכן הרבה פעמים תשומת הלב לנושאים אלה היא נורמטיבית.

מצד שני, דווקא בשל כך זהו גיל שבו נערות רבות מפתחות הפרעת אכילה, ולכן כדאי שתשימי לב למאפיינים של העיסוק במשקל ולא רק לעצם העיסוק בו (אכתוב על כך עוד בהמשך).

מהדברים שהבת שלך כתבה נשמע שהיא מוטרדת מעליה אפשרית שלה במשקל בחודשים האחרונים, והיא הציבה לעצמה יעד די גדול - כחמישה ק"ג, שזו ירידה לא מבוטלת לאור זה שאת מציינת שהיא רזה.

בשלב זה לא בהכרח קיימת הפרעת אכילה (לא ברור מהדברים שכתבת אם היא בתת משקל או במשקל שהוא עדיין תקין), אבל נראה שיש דימוי גוף בעייתי ומוטרדות בנושא האוכל, שיכולים להיות גורמים להפרעת אכילה.

חשוב לזכור שהרבה בנות מפתחות הפרעת אכילה שלא במכוון, מתוך דיאטה שיוצאת משליטה. כלומר, זה מתחיל כדיאטה רגילה, ואז מגלים שכבר קשה ובלתי אפשרי לאכול הרבה דברים או כמויות סבירות. מהסיבה הזו זיהוי מוקדם של הבעיה הוא חשוב מאד.

לכן, הייתי מציעה לך בשלב הראשון לשים לב לדפוסי האכילה שלה בזמן הקרוב -

האם היא מצמצמת באופן משמעותי את התפריט שלה ואת הכמויות שאוכלת, או למשל רק מורידה דברים מסוימים (עוגות וממתקים) וממשיכה לאכול כרגיל את השאר?

האם היא עושה זאת בהיחבא או מצהירה על הדיאטה בגלוי גם מולכם?

האם היא נמנעת מארוחות משפחתיות?

האם היא אוכלת לבד בחדרה?

האם היא עושה פעילות גופנית אינטנסיבית ומוגזמת?

לחילופין, האם היא אוכלת כמויות מוגזמות של אוכל? (מעורר חשד להקאות במקרים מסוימים(

חשוב שתשימי לב במקביל אם יש קשיים נוספים - פרידה מחבר, קושי עם חברות, משהו מסוים לא נעים שחוותה, עניינים לימודיים וכד'. מאחר ופעמים רבות הרצון לרדת במשקל מבטא גם קשיים אחרים שמקבלים ביטוי באופן זה.

במידה ואופן האכילה של בתך כן ממשיך לעורר בך חרדה, הייתי מציעה לך לפתוח איתה את הנושא.

את יכולה למשל לספר לה את השינויים שאת שמה לב אליהם – שלאחרונה את רואה שהיא נמנעת מלאכול דברים מסוימים, או שהיא אוכלת פחות, ושנראה לך שהיא מוטרדת מהנושא של האוכל והיית רוצה לעזור לה בזה.

הזמנה פתוחה לדבר על הדברים, בלי האשמה, יכולה מאד לעזור לשיחה הדדית. את גם יכולה להציע לה לפנות לדיאטנית שתעזור לה להרגיש בחזרה טוב ונוח עם גופה ועם האכילה שלה, אבל באופן בריא ונכון.

במידה ואכן קיימת בעיה, אבל אתן לא מצליחות לשוחח על העניין או שהיא דוחה את עזרתך, הייתי מציעה לך ולבעלך לפנות להדרכת הורים אצל פסיכולוגית שמתמחה בהפרעות אכילה, כדי לחשוב יחד על המצב, ולראות כיצד נכון לסייע לבתך.

שיהיה בהצלחה,

עינת

רוצים לדעת עוד על אנורקסיה או אנורקסיות? לחצו כאן!