איך להתמודד עם הפרעת אכילה שמשתלטת על חיי?

שאלה

שלום עינת,

קראתי באתר שלך וחשבתי להתייעץ איתך.

אני בת 25. 1.77 מ', 63 ק"ג.

לפני כשנתיים ירדתי 9 ק"ג. מעולם לא הייתי שמנה. פשוט התחלתי לעשות ספורט, וחשבתי לעצמי שאם אני כבר עושה ספורט כדאי שגם אנסה לאכול פחות. עד אז הייתי אוכלת הרבה מאד, בסביבות 4000 קלוריות ליום. מבחינתי לרזות היה פלא, כי הפרופורציות בגוף שלי הפכו להיות יותר טובות, וזה שיפור לי מאד את דימוי הגוף שלי.

מאז אני שומרת על המשקל. חשוב לי לציין שכל השנים ממש קשה לי לשמור על המשקל, וזה רק נהיה קשה יותר ויותר עם הזמן. כל יום אני נלחמת בעצמי כי אני לא רוצה לחזור לפרופורציות הקודמות.

אני אוכלת הרבה לאורך כל היום, רק סופרת שזה לא יעבור 2000 קלוריות ליום (חוץ מבולמוס שבועי שאז אני מתנפלת על איזה 4000 קלוריות). אני עושה את זה על ידי זה שאני אוכלת מאכלים דלי קלוריות אך בכמות גדולה.

כמובן שללכת לארוחות משפחתיות או חברתיות זה סיוט ואני חושבת הרבה אם ללכת לזה בכלל. אנשים ממש נכנסים איתי למריבות בגלל זה.

במערכת יחסים יש לי בעיות רציניות עם בן הזוג שלי בנוגע לאוכל. אני משתדלת לא לאכול מבושל כי זה צורך המון קלוריות. תמיד יש לי את האוכל שלי...

נוצר מצב שלדעתי מחמיר והוא שכל החיים שלי סובבים סביב האוכל. קשה לי להתרכז בעבודה ובלימודים. אין לי מושג איך אני עומדת בזה... לפעמים אני לא יכולה לתפקד אם אין לי מסטיק או משהו אחר לאכול.

יש איזו שיטה להתמודד עם זה? לאכול כמו אנשים נורמליים? לצאת מהאובססיה? אני לא יכולה לחיות ככה יותר. ניסיתי להתרגל לאכול טעים בכמויות קטנות אבל אני פשוט לא מצליחה לשבוע אם אני לא אוכלת כמויות גדולות.

המון תודה שקראת.

דנה

תשובה

שלום דנה,

אני אתחיל מהשורה התחתונה והחשובה ביותר -

יש דרך להחזיר את החיים למסלול הרגיל ולתת לאוכל ולמשקל פחות מקום בחייך.

נשמע שבשנים האחרונות, כפי שכתבת, העיסוק באוכל הפך להיות מאד מרכזי. ואין לי ספק שזה קשה -

קשה לנסות להיות בשליטה מלאה סביב האוכל, מתיש לחשב כמה אכלת ומה אכלת ולעסוק בזה כל הזמן, ובוודאי מתסכל לראות כיצד האוכל מחבל לך בתחומים חשובים בחיים כמו יחסים חברתיים וזוגיים.

זה בוודאי בסדר גמור שאכפת לך מאיך שאת נראית ושהמראה חשוב לך, אבל כאשר קיים עיסוק מרכזי סביב האוכל, פחד מאכילת מאכלים מסוימים, ודפוסים לא מווסתים של אכילה (צמצום מצד אחד ובולמוסים מדי פעם מצד שני), אז כבר מדובר על הפרעת אכילה.

אני מתארת לעצמי שבהתחלה הרגשת גאווה גדולה ושמחה על כך שירדת במשקל ובוודאי גם הרגשת יותר נעים וטוב עם הגוף שלך, אבל בהמשך הדברים יצאו משליטה. וכיום את כבר מודעת לקשיים האלה ומבינה אותם. אני כותבת את זה כי ההבנה שלך היא חשובה! היא הצעד הראשון לקראת שינוי.

מניסיוני המקצועי קשה מאד לצאת מהפרעת אכילה לבד. אני מניחה שגם את מרגישה את זה.

הדרך הנכונה להתמודדות עם המצב היא שילוב של שני גורמים מקצועיים:

הגורם הראשון - דיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה. היא תוכל לבנות לך תפריט נכון - גם בהיבט של כמויות וגם בהיבט של מגוון מזונות. הרבה פעמים, עד כמה שזה מפתיע, ניתן לעשות תהליך שבו עם הזמן אוכלים יותר נכון, כולל מאכלים שכיום את נמנעת מהם, וכל זאת מבלי לעלות במשקל.

חשוב שהפנייה תהיה לדיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה. זה שונה מדיאטנית רגילה בכך שהיא לא תיתן לך תפריט "רגיל" ושבלוני שהיא נותנת לכולם, אלא תבנה יחד איתך בהדרגה תפריט שמתאים לך, בהתאם לחששותיך וליכולת לאכול נכון שתגדל בהדרגה.

הגורם השני - פסיכולוגית המתמחה בהפרעות אכילה. זאת מאחר ולא מדובר בסתם דיאטה ושינוי אכילה, אלא בהתמודדות עם פחדים שמושרשים כבר עמוק - פחדים מפני אכילה של מאכלים מסוימים, מפני שינוי במראה הגוף וכד'.

כפי שאולי כבר קראת ואולי את יודעת, העיסוק באוכל אינו מופיע סתם. לרוב יש סיבות לכך שאינן מודעות לנו. כך שהטיפול עוזר להבין את מה שבכלל הוביל להפרעת האכילה, וכמובן גם תומך בך ונותן לך כלים להתמודד עם השינויים החשובים.

שיהיה בהצלחה רבה,

עינת

רוצים לדעת עוד על הפרעת אכילה? לחצו כאן!